טיפול בפציעות ספורט
ברוב המקרים, הטיפול בפציעת ספורט יתקדם באופן הדרגתי כשהשאיפה היא בדרך כלל לטפל באופן שמרני בשלב הראשון ובמידת הצורך להתקדם לטיפולים פחות שמרניים. זאת כמובן אלא אם כן מדובר בספורטאי מקצועי שצריך לשוב תוך זמן קצר במידת האפשר לשגרת האימונים.
בשלב הראשון, לאחר פציעת ספורט ברוב המקרים יש להימנע מפעילות, אך תקופת המנוחה צריכה להיות מוגבלת מאוד על מנת להימנע מהתנוונות של הרקמות באזור הפציעה והיווצרות של רקמה צלקתית.
מצד שני יש להיזהר שלא לחזור לשגרת אימונים במהירות גבוהה מדי אלא באופן הדרגתי ומתון, שכן חזרה מוקדמת מדי לשגרת אימונים לפני שהתרחשה החלמה מלאה עלולה לגרום לפציעה אקוטית להפוך לפציעה כרונית.
בדרך כלל, על מנת לחזק את השרירים התומכים ו/או הפגועים ולשפר את גמישות המפרקים באזור הפציעה, יבצע הספורטאי במסגרת תהליך השיקום תרגילי פיזיותרפיה ובנוסף בהתאם לצורך ייעשה שימוש בתרופות שונות. הכוונה היא למשל לנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, תרופות להרפיית השרירים, פרצטמול, משככי כאבים אופיואידים ועוד.
במקרים רבים יהיה צורך לקבע את האיבר הפגוע כמו במקרה של שבר בעצם מסוימת, במטרה למנוע תזוזה של הרקמה הפגועה בזמן שהגוף מחלים ומתקן את עצמו. לא אחת הקיבוע מבוצע בניתוח שבו מוחדרים לעצמות ברגים רפואיים.
ספורטאים מקצועיים נעזרים לעתים בנוסף גם בטיפולים נפשיים המסייעים להם להשלים את ההחלמה ואת התהליך השיקומי ולשוב לפעילות עם רוח איתנה.
טיפולים מורכבים יותר כוללים למשל השתלת סחוס לאחר פציעה או בעקבות שחיקת סחוס מואצת, החלפת מפרק במפרק מלאכותי, קיבוע חוליות בעמוד השדרה, החלפת דיסק בין חולייתי בדיסק מלאכותי ועוד.